החלטה בתיק ת"א 3031-09

לפניי בקשת התובעים לקבוע כי לא מתקיימים בעניינו של הנתבע 1, פרופ' יהודה היס, תנאי החסינות לפי סעיף 7א לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: " פקודת הנזיקין").

הבקשה הוגשה במסגרת תובענה בגין נזקים נטענים שנגרמו לתובעים בשל פעולות שבוצעו לכאורה שלא כדין בגופו של התינוק המנוח רון אייזין ז"ל (להלן: " המנוח"), על ידי פרופ' היס (להלן: " הנתבע"), כמנהלו של המרכז הלאומי לרפואה משפטית (להלן: " המכון הפתולוגי"), שבאחריות משרד הבריאות (להלן: " המדינה").

רקע עובדתי

1.                  ביום 3.2.00 נמצא המנוח על ידי אביו, התובע 1 (להלן: " התובע"), בביתו כשהוא ללא רוח חיים. בן 3 חודשים היה המנוח במותו. גופת המנוח הועברה על ידי משטרת ישראל למכון הפתולוגי, שם בוצעה נתיחה שלאחר המוות. הנתיחה כללה נטילת דגימות של רקמות וחלקי איברים מגופת המנוח. על סמך הנתיחה, נקבע בחוות הדעת הפתולוגית כי המנוח מת בעקבות חבלה קהה בראש, ישירה או בלתי ישירה, בכוח באופן יחסי רב, שגרמה לשבר מורכב בגולגולת עם דימום מעל הקרום הקשה ודימומים מיקרוסקופיים בקרום העכבישי ובמוח. כן נקבע כי השבר המורכב בגולגולת המנוח מתיישב עם חבלה לא תאונתית.

2.                  בעקבות מימצאים אלה נעצר התובע על ידי המשטרה, בחשד למעורבותו במות המנוח. ביום 7.2.00 בוצעה נתיחה נוספת של הגופה, לבקשת התובע, בנוכחות מומחה מטעמו. באותו יום נערכה הלווייתו של המנוח בבית הקברות בישוב ברקן.

3.                  נגד התובע הוגש כתב אישום והוא הורשע במספר עבירות של תקיפה והריגת בנו. תוך כדי ריצוי עונשו, ניהל התובע משפט חוזר, שבסיומו זוכה מאשמה.

4.                  תביעה זו הוגשה במקביל לניהול המשפט החוזר, ועניינה תביעה לתשלום פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לתובעים, כנטען, בעקבות הנתיחה הראשונה שבוצעה על ידי הנתבע במכון הפתולוגי.

עיקרי טענות הצדדים בכתב התביעה, בכתב ההגנה ובכתב התשובה

5.                  התובעים - אביו של המנוח, סבתו, סבו ועזבון המנוח -  טוענים כי הנתיחה הראשונה בוצעה ללא הסכמת האב והאם, ובניגוד לחוק האנטומיה והפתולוגיה, התשי"ג-1953. עוד נטען, כי ביום ההלוויה ובמשך כארבע שנים לאחר מכן סברו כי המנוח הובא לקבורה בשלמות גופו. רק בשנת 2005 גילו כי למעשה לאחר הנתיחה נותרו איברים של המנוח במכון הפתולוגי, חלקם בשלמותם, וכי איברים אלה הובאו לקבורה שנייה בקבר כללי בבית העלמין "ירקון" ללא ידיעת המשפחה, בשנת 2002. בהמשך גילו התובעים כי בזמן הנתיחה צילם פרופ' היס שקופיות של איברי המנוח והוא מקרין אותן לפני סטודנטים לרפואה ולמשפטים, ללא הסכמת בני משפחתו. עוד טוענים התובעים, כי הנתבעים התייחסו באופן מבזה ופסול לחלקי גופת המנוח שנותרו במכון ועשו בהם שימוש לצרכים פסולים. כן נטען, כי מעשי הנתבעים נעשו כחלק משיטה ותופעה רווחת במכון, בכוונה תחילה, או לכל הפחות תוך אדישות המתבטאת בחוסר אכפתיות לתוצאות מעשיהם. לעניין זה הפנו התובעים לדו"ח ועדת השופט (בדימוס) אריה סגלסון, מחודש אפריל 2001 (להלן: " דו"ח סגלסון"), אשר התריע בחריפות ופסל מעשים שכאלה, בבוחנו מקרה זה בין מקרים דומים אחרים שהתרחשו במכון. על פי הדו"ח, לאחר הנתיחה, נשמרו חלקים מגופת המנוח באופן מבזה ופסול במקרר ביתי יחד עם שאריות מזון של חומוס, עוגה ישנה ובורקס, ואף מבלי שזוהו.

התובעים צרפו לכתב התביעה חוות דעת מומחה לרפואה משפטית, ד"ר חן קוגל, התומכת בתביעתם.

6.                  מעשי הנתבעים, כך נטען, זעזעו את התובעים וגרמו להם נזקים שאינם ניתנים לתיקון, שעיקרם נזקים שאינם ממוניים, שעל הנתבעים לפצותם בגינם, וכן תובעים לחייבם בפיצויים עונשיים ובפיצויים מוגברים.

7.                  הנתבעים טוענים להתיישנות התביעה, טענה אשר תידון בנפרד מהחלטה זו. טענה מקדמית נוספת אותה מעלים הנתבעים היא כי התובע מושתק מלהעלות טענות כנגד הנתיחה שבוצעה על ידי פרופ' היס וכנגד נטילת הדגימות על ידי המכון, לאחר שבמשפטו החוזר עשה שימוש בדו"ח הנתיחה להוכחת חפותו. לעניין הטענה כי נטילת האיברים נעשתה ללא ידיעת התובעים מציינים הנתבעים כי הנתיחה השניה, שבוצעה על ידי מומחה מטעם התובע, בוצעה באותם חלקי אברים שנשמרו במכון, והם אף מפורטים בחוות דעתו של המומחה. חוות הדעת נמסרה לב"כ של התובע בהליך הפלילי, והובאה לידיעתו של התובע. משכך, כך נטען, התובעים מושתקים מלטעון כל טענה כנגד הנתבעים בהקשר לנטילת הדגימות.

8.                  לגופו של עניין, טוענים הנתבעים כי ככלל, הנתיחות במכון לרפואה משפטית נעשות בהתאם לחוק ועל פי הסטנדרטים המקובלים בעולם. כמו כן, נטילת דגימות רקמה וקטעי גופה הינו הליך שגרתי ומקובל בכל ניתוח שלאחר המוות. לענייננו נטען, כי הנתיחה הראשונה בוצעה לאחר שהתקבלה הסכמת אמו של המנוח, ובהתאם להוראות החוק.

9.                  בתגובה לטענות הנתבעים, בכתב התשובה שהגישו, מבהירים התובעים כי אין הם חולקים על נחיצות נטילת הדגימות מגופת המנוח במקרה הנוכחי, אולם קובלים על לקיחת איברים שלמים, שלטענתם לא ניתן להתייחס אליהם כאל "דגימות", ושלא היה כל צורך משפטי בשמירתם. עוד טוענים התובעים כי הנתבעים מושתקים מלהעלות את הטענה לפיה ככלל הנתיחות במכון מבוצעות בהתאם לחוק, וכי הנתבע לא התרשל במילוי תפקידו במקרה זה, לאחר שבהליך משמעתי אותו יזמה המדינה הורשע פרופ' היס על פי הודאתו בעבירות שעניינן המעשים המיוחסים לו בכתב תביעה זה. נוסף על כך נטען כי טענה זו של הנתבעים עומדת בסתירה למספר פסקי דין, המהווים מעשה בית דין, לפיהם המכון ביצע נתיחות ללא קבלת הסכמה של בני המשפחה ובניגוד לחוק.

הודעת ההכרה

10.             בד בבד עם הגשת כתב ההגנה, הגישה המדינה " הודעה לפי סעיף 7ב לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] על קיומה של חסינות עובד ציבור לפי סעיף 7א לפקודה" (להלן: " הודעת ההכרה"), וביקשה לדחות את התביעה נגד הנתבע. ההודעה חתומה על ידי עו"ד אורית סון, המשנה לפרקליט המדינה לעניינים אזרחיים, אשר על פי הנטען, לה הואצלה הסמכות על ידי היועץ המשפטי לממשלה מתוקף סמכותו לפי תקנה 5(1) לתקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור), התשס"ו-2006 (על אף שבסיפא להודעה נכתב כי מצ"ב כתב ההסמכה, כתב זה לא צורף-א. פ.).

11.             על פי ההודעה, קיימת חסינות לנתבע מפני התביעה לפי סעיף 7א לפקודת הנזיקין. הנימוק המפורט בהודעה להכרה בחסינות הוא שהנתבע, ששימש במועד הרלוונטי כמנהל המכון לרפואה משפטית וביצע את הנתיחה בגופת המנוח לבקשת המשטרה לבירור סיבת המוות, פעל באירוע נשוא התביעה במסגרת תפקידו השלטוני כעובד ציבור. עוד נאמר בהודעה כי "מכלול החומר שנאסף על ידי המכון לרפואה משפטית מעלה כי אין יסוד לטענות התובעים כלפי הנתבע 1 ומכל מקום, לא קיימת תשתית להתקיימות החריג לחסינות, כמפורט בסעיף 7א(א) סיפא לפקודה - מעשה ביודעין בכוונה לגרום נזק או מתוך שוויון נפש כלפי האפשרות לגרום נזק במעשה כאמור" (סעיף 4ט להודעת ההכרה).

הבקשה, התגובה ותשובת המבקשים

12.             לא נחה דעתם של התובעים מהודעת ההכרה ולכן הגישו בקשה זו לפי סעיף 7ב(ג) לפקודת הנזיקין, וביקשו לקבוע כי לא מתקיימים בעניינו של הנתבע תנאי החסינות לפי סעיף 7א לפקודה. הבקשה מנומקת בכך שהנתבעת פירטה בהודעת ההכרה את מסכת האירועים, שלטענתה מקימה לנתבע חסינות מפני התביעה, ואולם לא התמודדה עם שני התנאים המצטברים הנדרשים לקיומה של חסינות: כי המעשה נעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני וכי המעשה לא נעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש. לשיטת התובעים, מעשיו של הנתבע נעשו שלא במסגרת מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, ומכל מקום מעשיו נעשו ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או לפחות בשוווין נפש לאפשרות גרימתו.